<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ג ח"ח</h1>
<h2>דף סד.</h2>
נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל. גרשה מותרת לינשא לאחר ורשאי השני לשהותה עמו עשר שנים הפילה מונה משעה שהפילה. נשא אשה ושהה עמה י' שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה ואין ישיבת חוצ' לארץ עולה לו מן המנין לפי' היתה היא חולה או הוא חולה או שהיו שניהם חבושין בבית האסורין אין עולה להם מן המנין ביבמות. נשאת לראשון ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה וכן לשני ולשלישי לא תנשא אלא למי שיש לו בנים נשא' למי שאין לו בנים תצא בלא כתובה וכופין אותו להוציא מן השני ויתן כתובה אבל מן הראשון לא יתן כתובה. ואם לא גבתה משני לאלתר לא תגבה ממנו. ואם נשאת לשלישי ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה תצא בלא כתובה. ואם נשאת לרביעי והיו לו בני' אחר שהוציאה השלישי בלא כתובה אינה מוציאה מן הכתובה דאמרינן לה עתה הבריתה ונתרפאתה. וכתב רי"ף היכ' ששהה עמה עשר שנים ולא ילדה ולא בעי לאפוקה ולמנסב אתתא אחריתי מפקינן ליה מיניה בעל כרחו ואפילו בשוטי ולישא אחר' לקיים פריה ורביה. ודוקא שלא קיים פריה ורביה כלומ' שאין לו בנים אז כופין אותו לישא אחרת אלא אם כן נודע שהיה עקור ויכול לישא אחרת עליה לבדוק אם לא יהיו לו בנים כי נוש' אדם כמה נשים ובלבד שיהיה לו ממה לספק אותם. וכת' הרמ"ה כי רשאי לישא אחרת ואם ילדה תצא הראשונה בלא כתובה ואם שהה עם זאת השנייה שנשא עליה עשר שנים יוציא שתיהן ויתן להן כתובתן או ישא שלישית והוא דאפשר למיקם בסיפוקיהו עד כאן. ואם אמרה היא שרוצה בנים שתסמוך עליהם במקל לעת זקנותה ושיקברו אותה כופין אותו ויתן כתובתה וזו היא באה מחמת טענה פירוש ולא חיישינן שמא עיניה נתנה באחר ומיירי ששהתה עמו עשר שנים ושהיה ידוע שהיה עקור וכופין אותו להוציא. לפיכך אם יש לו בנים מאשה אחרת והיא תובעת גט אין שומעין לה והא דאמרינן הכא בבאה בטענה כופין אותו להוציא ויתן כתובה היינו דוקא ליתן כתובה אבל לא תוספת ועוד דאפילו אמרה אני רוצה לעמוד עמו לא שבקינן לה אבל כל זמן שהיא עמו אין נותנין לו אשה אחרת ורב אלפס והרמב"ם כתבו דיש לה תוספת וכופין אותו להוציא ואם אמר פרעתי התוספת נאמן מה שאין כן בכתובה כתובות יבמות. הפילה וחזרה והפילה הוחזקה לנפלים ואם הפילה פעם שלישית יוציא ויתן כתובה ואין לו להמתין דכיון שהוחזקה אצלו לנפלים שמא לא זכה ליבנות ממנה ומותרת לינשא לאחר דאין תולין בה אלא בעונש הבעל. ועוד פשוט שם בגמרא הוא אומר שתי פעמים הפילה והיא אומרת שלש היא נאמנת שאם לא אמר' אמת לא היתה אומרת להחזיק עצמה בנפלי' ועדין היא מותרת לינשא ועם כל זה אין לה כל כך קופצים אחרי שהוחזקה לנפלים ולא היתה אומר' כך אם לא היה אמת יבמו'. דברים שבינו לבינה כגון היא אומר' מיניה לומר מה שאיני יולדת בסבתו הוא שאינו יורה כחץ והוא אומר אינו אמת אלא בסבתה היא נאמנת וכתב הרא"ש וצריכין אנו לומר שטוען טענת בריא כגון שהיא מפלטת שכבת זרע אלא שאינו יכול לברר בעדים ורוצה לישבע ואין מוציאין ממנו כתובה כיון שטוען טענ' בריא אלא שהיא טוענת ומה בכך שאיני ראויה לילד גם הוא אינו ראוי לילד שאינו יורה כחץ והוא אינו יכול להכחישה דלא קים ליה ביורה כחץ ותהיה היא נאמנת. ולפי פי' זה אפילו תוך עשר נמי והוא בא לגרשה בלא כתובה מחמת שהוא טוען טענ' בריא שאינ' ראויה לילד והיא אומרת שאינו יורה כחץ מהימנא דעיניה היתה נותנת באחרת לא חיישינן כיון שהיא אינה תובעת להתגרש ע"כ וכן כתב ר"י יבמות. והאשה שבאה לבית דין ואמר' אינו יכול לשמש כדרך כל הארץ שמוש המוליד או שאינו יורה כחץ יעשו הדיינין פשרה.
<h2>דף סד:</h2>
נשאת לראשון ומת וכן לשני לא תנשא לשלישי. וכתב ה"ר משה מנרבונה דאין לה כתובה מן השני דלא שייך בה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי וכן כתבו כמה פרשנים אבל הרא"ש כתב שיש לה כתובה מן השני דלגבי ממון לא הוי חזקה בתרי זימני עד תלתא כאשר כתבתי למעלה בדין נשאת לראשון ושהתה עמו עשר שני' וכן הסכימו רוב הפוסקים. ומן הג' אם לא הכיר בה אין לה כתובה ואם הכיר בה יש לה כתובה. וכתב הרא"ש כי יראה לו דאם נשאת לשלישי דכופין אותו להוציא דכמו שמצווין בית דין להפריש אדם מעבירה כך מצווין להפרישו מסכנתא כתובות. לא כתב לה כתובה בתולה גובה מאתים אלמנה מנה או אם כתב לה שדה שוה מאה תחת מאתים ולא כתב לה כל נכסי אחראין וערבאין לכתובתיך חייב שהוא תנאי ב"ד כתובות.
